• אדם להב

מה באמת מפריע לגרמנים ברד-בול?

אין ספק שהפרויקט של רד-בול מעורר השראה. אך האם הוא באמת מתאים לכדורגל הגרמני?


ר.ב לייפציג אמנם הודחה אמש מליגת האלופות אך בסה״כ אפשר להגדיר את העונה האחרונה כהצלחה אדירה. שיטת המשחק, החשיפה וההישגים מדברים בעד עצמם. ההצלחה המקצועית היא כמובן תוצר של עבודה יסודית וארוכת שנים, בהנהגתו של ראלף רגניק. איש המקצוע הגרמני עשה עבודה מעוררת הערכה וזכה ועדיין זוכה לשבחים רבים ובהחלט ניתן להתפעל מהאופן שבו התאגיד מאתר שחקנים ואנשי מקצוע איכותיים.


גם בצד הניהולי עושים בלייפציג עבודה מעוררת הערכה. אם כי יש לזכור שרד-בול הגיעה לגרמניה כמערכת כדורגל עובדת, ואחרי שצברה את נסיון רב בניהול מערכי ומועדוני ספורט - דבר שכמובן עזר לה לתקוע יתד בצורה מהירה. זהו יתרון עצום שייצרו לעצמם ברד-בול, יתרון שיעזור לקבוצה לתקוע יתד בצורה מהירה בכל ליגה שאליה תחפוץ רד-בול להצטרף בעתיד.


גם מבחינה פיננסית אין לר.ב הרבה דאגות. הקונצרן דואג להשלים את כל מה שחסר כבר שנים רבות ויוצר לעצמו יתרון עצום על פני מועדונים בלי גב כלכלי איתן. רד-בול חתומה על הסכם הספונסרשיפ השלישי בגודלו בליגה, שווה ערך לזה של דורטמונד. הסכם זה מכניס לה סכום שמן של 35 מליון אירו בעונה. אבל לא רק ספונסרינג: רד-בול גם דואגת לסגור את החובות שנוצרים בלייפציג, כך למשל לפני חודשיים, כשהתאגיד סגר חוב של 100 מליון אירו. בהנהלת רד-בול מקווים שהשתתפות קבועה בליגת האלופות תקצץ באופן ניכר את הסכום שרד-בול צריכה להשלים כדי לסגור חובות. 



האם רד-בול היא נטע זר בכדורגל הגרמני?


המפרגנים יגידו שזה בית ספר לניהול ואכן כך הדבר, אך אסור לשכוח שרד-בול השתמשה בידע הרב, באנשי צוות, בשחקני הרכש וברשת הנטוורקינג של התאגיד - כל אלו ועוד ליוו את הפרויקט לאורך כל השנים במדינות וקבוצות אחרות ויצרו לר.ב לייפציג שלל יתרונות על פני המתחרים שלה בליגות הנמוכות, מה שהפך את הדרך של ר.ב לייפציג לבונדסליגה לקצרה מאוד. קל וחומר כשאתה מתמודד בליגות שהקבוצות בה חובבניות בחלקן, מנוהלות לרוב ע״י אוהדים בלבד וללא גב כלכלי עצום.


כאן נשאלת השאלה על חשבון מה ועל חשבון מי זה נעשה. באוסטריה למשל, פורק לגורמים מועדון ענקי עם מסורת בשם אוסטריה זלצבורג. רד-בול קנתה את המועדון, שינתה את שמו, את סמלו ואת צבעיו ומחקה את אוסטריה מהמפה. כשהאוהדים החלו במחאות החליטו ברד-בול לאפשר לשוער הקבוצה לשחק עם גרביים סגולות במשחקי החוץ, כאות הזדהות עם צבעי הקבוצה המקוריים. אקט מזלזל מצידה של רד-בול, שפשוט הצהירה שזו קבוצה חדשה - אוהדי של אוסטריה זלצבורג הקימו לבסוף קבוצת אוהדים, שמשחקת כיום בליגה האיזורית באוסטריה. דמיינו לעצמכם השתלטות כזו על הקבוצה שאתם אוהדים - מכבי או ביתר הופכות פתאום לרד-בול והקבוצה משחקת לפתע באדום-לבן. החולצות הירוקות, הצעיפים הצהובים - הכל לפח. הצבעים הישנים הופכים ללא רלוונטים - זה מה שקרה לאוסטריה זלצבורג.


כדי להבין כמה תאגיד רד-בול הוא נטע זר באי האוסטרי-גרמני של בעלות אוהדים (באוסטריה החוקים אפילו נוקשים יותר) נספר לכם תחילה על השיטה: מי שמנהלות את קבוצות הכדורגל המקצועני בגרמניה, הן לרוב חברות בע״מ ששייכות, לפי עקרון ה-50+1, למועדון החברים. בזמן שבמועדוני חברים של קבוצות אחרות כל אדם רשאי להצטרף, בלייפציג חברת הבע"מ אכן בבעלות מועדון החברים אך מועדון החברים עצמו הוא מועדון סגור של 17 עובדי תאגיד.

חזרה לתחילת דרכה של רד-בול בגרמניה - התאגיד דפק על דלתותיהן של קבוצות כמו סט. פאולי, פורטונה דיסלדורף ומינכן 1860, בתקווה לקבל מסלול מקוצר לליגה השניה. הקבוצות דחו את רד-בול בזו אחר זו, דבר שאמור היה להבהיר לתאגיד שהוא לא רצוי בגרמניה. אך ברד-בול המשיכו בחיפושים ואחרי זמן מה מצאו את מועדון הכדורגל מרקראנשטד מהליגה החמישית. המועדון נאות למכור לרד-בול את רישיון המשחק של קבוצתו - אחרת היו נאלצים ברד-בול להמשיך לחפש, וכנראה שהיו מתחילים בליגה נמוכה אפילו יותר. מי שאינו בקיא בייחודו של הספורט בגרמניה ומסתכל על העניין בזוית גלובלית יתקשה להבין כמה המהלכים האלו של רד-בול פגעו ברגשות האוהדים ובמועדונים עצמם.



לא חלק מהפיתרון, אלא חלק מהבעיה


מבחינה תחרותית, הרומנטיקנים שסבורים שר.ב לייפציג כאן בשביל להתחרות בבאיירן עשויים להתאכזב. מנכ״ל המועדון, אוליבר מינצלאף, הודה בעצמו בראיון לעיתונות ש״אנחנו לא מתחרים בבאיירן ורחוקים מהם שנות אור. לסגור מהם את הפער יקח עוד הרבה מאוד שנים״.


אז מה המטרות המוצהרות של לייפציג? מבחינה ספורטיבית המטרות הם לסיים את העונה במקומות 2-4, ולהבטיח מקוםבליגת האלופות. אך אל נא לשכוח את מטרות התאגיד, הרי בסופו של דבר מדובר בקבוצת כדורגל שמטרתה לפרסם פחית משקה אנרגיה ובמצב הזה הכדורגל הופך לתוצר לוואי. על פניו אין עם הגישה הזו בעיה, הרי למי איכפת מהפרסום כל עוד הכדורגל טוב? אך כאן שוב נכנסת תרבות הכדורגל הגרמנית ומבנה המועדונים, וזה בדיוק מה שגורם להרבה גרמנים להרים גבה. מה מנע מרד-בול להשקיע במדינות אחרות שבהן הייתה הופכת לחלק אינטגרלי מהנוף? במדינות שבהן לא הייתה סופגת ביקורת כזו? האצבע הזו בעין זה בדיוק מה מפריע להרבה מאוד מקומיים.


בשורה התחתונה טוענים המועדונים והאוהדים בגרמניה שלא ניתן לתקן איוולת ע״י הכשרה של איוולת אחרת. כל הצדדים בעד מציאת פתרונות לפערים ההולכים וגדלים. אך הכנסת ״שחקנים״ חדשים ממשיכה לפגוע בעקרון ה-50+1 ובשביל המועדונים והאוהדים בגרמניה רד-בול היא לא חלק מהפיתרון, אלא חלק מהבעיה.


נכון, אפשר לתת את לברקוזן, ולפסבורג ואת הופנהיים כדוגמה נגדית שנותנת לרד-בול לגיטימציה. אך חשוב להזכיר שרד-בול הקימה את המועדון במקביל למחאות חוזרות ונשנות של הקהלים בגרמניה. צביעות היא לא מנת חלקם של הגרמנים במקרה הזה, שכן המחאות עוסקות בין היתר גם בחוסר התחרותיות ובחלוקה הלא הוגנת של כספי זכויות השידור. ולפסבורג למשל אינה חסינה מביקורת ועצם העובדה שהמועדון משלשל לכיסו 80 מליון אירו בעונה מספונסרינג של קונצרן הרכב VW מרתיחה לגרמנים את הדם. גם דיטמר הופ והופנהיים נמצאים תחת האש הבלתי פוסקת של האוהדים בגרמניה.


אפשר לצאת מנקודת הנחה שפרויקט כמו זה של רד-בול היה מתקבל בשמחה במדינות שמאפשרות דריסת רגל לתאגידים שכאלו, במדינות שבהן מבנה הבעלות ושיטות הניהול פועלות בצורה שונה מזו של הכדורגל הגרמני והאוסטרי. בשורה התחתונה ר.ב זה מועדון שהטיל את מיימיו בקול רם ובצחוק מתגלגל ומהמקפצה על הכדורגל הגרמני, התרבות שלו והעקרונות שלו. לכן יש שמאמינים שזו סכנה יותר גדולה לכדורגל הגרמני מהופנהיים, לברקוזן וולפסבורג, שגם להם אגב, אין הרבה אוהבים בכדורגל הגרמני, לאור העובדה שהן יוצאות מהכלל וקיבלו אישור מיוחד לעקוף את עיקרון ה-50+1.

פוליטיקה? לא אצלנו


אנטיגוניזם נוסף נוצר בגלל העמדות הפוליטיות של התאגיד ושל העומד בראשו, דיטריך מאטשיץ׳, שצוטט לא פעם עם אימרות בעייתיות וגזעניות. מאטשיץ׳ אמנם טוען שהוא פציפיסט ושוחר שלום, אך בו בזמן הוא מבקר את מדיניות הפליטים האירופאית בכל הזדמנות, משבח את טראמפ, מגלה הבנה רבה לפוטין ורוסיה ודואג לפיטוריהם של עובדים בכירים בתאגיד, כאלו שהזדהו עם מאבק ה-BLM ודרשו מרד-בול להוביל קו ברור ובלתי מתפשר נגד גזענות ואנטישמיות. אגב, לא רק בכדורגל זוכה התאגיד לביקורת על הקו הפוליטי שהוא מקדם, ב-2018 החרימו מספר אמני מוזיקה קונצרט במימונה של רד-בול, בדיוק מאותן סיבות: ציטוטים בעייתים של מאטשיץ׳.


המועדון, מצידו, מיישר קו עם בעלי התאגיד ופועל בצורה דומה. כך נאסר למשל על אוהדים להציג שלטים אנטי-פאשיסטים שכוונו נגד ניאו-נאצים מקומיים. בהנהלה התבטאו לא פעם בנושא וטענו שהמועדון הוא א-פוליטי ושאין מקום לפוליטיקה באיצטדיון. שלטים עם גוון פוליטי אסורים בהחלט. גם כאן, הקו התקיף שתופסים במועדון נגד אוהדים שמוחים ונלחמים בימין הקיצוני ובניאו-נאצים די נוגד את הלך הרוח בכדורגל הגרמני המקצועני, שפועל באופן מאוד גלוי נגד פאשיזם, גזענות ואנטישמיות.


מערכת היחסים בין ההנהלה לאוהדים


דבר נוסף שמפריע למועדוני הכדורגל ולאוהדים בגרמניה הוא היחס שמקבל האוהד מהתאגיד, והיחס הזה מפריע מאוד גם לאוהדי הקבוצה עצמם. בניגוד להלך הרוח בגרמניה, ברד-בול רואים באוהד לקוח והיחס הוא כמובן בהתאם. בר.ב דורשים 800 אירו לעונה על מנת להצטרף להיות חבר מועדון (לעומת 60 אירו מחיר ממוצע בשאר קבוצות הבונדסליגה) ושומרים לעצמם את הזכות לדחות כל בקשת הצטרפות ו\או להדיח כל חבר מועדון בכל זמן נתון וללא הסברים. מדיניות זו מובילה לכך שבמועדון רשומים 17 חברים בלבד, כולם עובדי התאגיד רד-בול. זו הדרך שבה השתמשה רד-בול כדי לעקוף את חוקי ה-50+1 וזה מה שמבטיח לרד-בול שלאוהדים לא תהיה כל השפעה על הנעשה במועדון. לר.ב, אגב, גם אין בעיה להרחיק אוהדים לכל החיים מהאיצטדיון, אם יש בכך צורך. בין אם זה כעונש על הדלקת פירוטכניקה או הבעת ביקורת פומבית על המועדון.


תרבות מועדוני האוהדים, שכל כך מושרשת בגרמניה, הובילה לכך שגם ר.ב לייפציג יכולה להתהדר ב-100 מועדוני אוהדים רשמיים, שבהם חברים כ-20,000 איש. זה אמנם מעט אפילו ביחס למועדונים כמו סט. פאולי, אך ביחס לשנות קיומה של ר.ב, הכמות די גדולה. כמו בקבוצות רבות אחרות בגרמניה, גם בלייפציג מועדוני האוהדים האלו מאוגדים יחדיו במה שנקרא ״איגוד מועדוני האוהדים״, איגוד זה פנה להנהלת המועדון לפני כשנה והלין על כך שהמועדון לא לוקח את מועדוני האוהדים ברצינות. מעט אחר כך הודיע ארגון האולטראס של הקבוצה, הרד אייסס, על פירוקו. הביקורת המרכזית הייתה חוסר הנכונות של המועדון לשתף פעולה. תלונות נוספות היו על כך שהמועדון לא מספק הגנה לאוהדים מגורמים ימנים קיצוניים שהחלו להופיע ביציעים של ר.ב.


לסיכום, ברור לכולם שר.ב כאן כדי להישאר. העסקנים בכדורגל הגרמני הרי לא ימהרו לפעול נגד התאגיד. אחרת גם לא היו מאשרים לדיטמר הופ את ההחרגה מחוק ה-50+1. ככה זה בעולם של היום - מספיק להיות ספונסר-פרימיום כדי לגרום לעסקנים לכופף את החוקים. האוהדים והמועדונים, מצידם, ימשיכו להילחם בתופעה ולנו נותר לקוות שתאגידים אחרים בדמות רד-בול, לא ישתמשו בתקדים רד-בול כדי למצוא את דרכם לכדורגל הגרמני. 


(תמונה: עמוד הטוויטר של ר.ב לייפציג)

499 צפיות2 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול