האויב של האויב שלי: על החברות החדשה בין גלדבאך לשאלקה

בזמן שכולם בגרמניה מדברים על פתיחת הבונדסליגה השניה מתחת לפני השטח נבנית אחת הבריתות המפתיעות והמשמעותיות ביותר של סצנת האולטראס הגרמנית: שאלקה וגלדבאך, יד ביד, נגד קלן ודורטמונד

כן, כן. זו לא טעות. שתי קבוצות שלא ממש סבלו אחת את השנייה, התחילו להרים באנרים משותפים, להופיע ביציעים זו של זו, ולחלק איחולים. שאלקה מאחלת לגלדבאך מזל טוב על 125 שנה להיווסדה, לא כסוג של נימוס, אלא כהצהרה חד משמעית. מה שנראה כמו מחווה קטנה בתחילת משחק מול הרטה, הוא בעצם עוד צעד בהתהוות של קואליציית שנאה חדשה.

בניגוד לחברויות אחרות החברות הזו בין שאלקה לגלדבאך זו לא חברות מהזן הרומנטי של שאלקה-נירנברג. זו לא נוסטלגיה ולא סיפור על מפגש ברכבת שהפך לאגדה. זו ברית צינית, חדה וטקטית. עוינות הדדית כלפי קלן ודורטמונד שהפכה לחיבוק בין מי שעד לאחרונה לא ממש סבלו אחת את השניה. כמו שמעידים אוהדי שאלקה וגלדבאך בפורומים שלהם: “Deren Feinde sind meine Freunde” (האויבים שלהם הם החברים שלי).

בצד אחד של החברות, בורוסיה מנשנגלדבאך: מועדון מפואר ועתיר מסורת, שהיריבה המרה ביותר שלו היא קלן. זה לא רק אחד הדרבים החמים בגרמניה, זו שנאה של ממש. תיעוב תוסס, שמוזן מהקרבה בין הערים, ההיסטוריה, ומהתחושה שכל צד מייצג גישה שונה לחיים. הדרבי של הריין הוא אחד המשחקים הכי טעונים בגרמניה.

בצד השני של החברות, שאלקה 04: לב תעשיית הפחם. עיר הפועלים של חבל הרוהר. הקהל הזה שנא את דורטמונד עוד לפני שהכדור היה עגול. זו לא רק יריבות ספורטיבית ואחד הדרבים הכי טעונים בגרמניה אלא הרבה יותר מזה. דוגמה שממחישה עד כמה השנאה גדולה הוא אותו מקרה שבו האולטראס של שאלקה חגגו את ניסיון הפיגוע על האוטובוס של דורטמונד, ודרשו לשחרר את האיש שהורשע.

והשנאה הזו? ככל שהיא קיצונית יותר, ככה היא אפקטיבית יותר בבריתות מהסוג הזה, וברגע שהחברות בין קלן לדורטמונד הפכה מחברות אולטראס לחברות חוצת ארגונים, החלו מהלכים דומים גם בצד השני.

ההכרזה הפומבית על החברות הגיעה כבר בעונה שעברה ב״מכתב הכחול״, הפנזין הרשמי של היציע הצפוני של שאלקה. החברות הזו עדיין ברמת האולטראס בלבד והקהל הרחב עוד לא שם ואולי אפילו קצת מתנגד. אבל התהליך ברור: ביקורים הדדיים כבר קרו, באנרים מתחילים להופיע, והשיח באינטרנט עובר מהלם ראשוני לכזה שמאמץ את החברות החדשה. והחברות החדשה הזו רוצה לצמוח. רוצה להכות שורש. ולאו דווקא דרך סיפורים מרגשים אלא דרך שנאה משותפת.

האם החברות תחזיק? קשה לדעת. בריתות בין קבוצות אולטראס שנולדות משנאה לפעמים מחזיקות מעמד יותר מכל דבר אחר. אבל כדי לשרוד לאורך זמן הן צריכות לעבור מהאולטראס לבסיס הרחב של הקהל. מה שבטוח הוא שהחברות הזו תשפיע על כל הכדורגל באיזור: המשחקים בין דורטמונד לגלדבאך והמשחקים בין קלן לשאלקה יתחילו להרגיש כמו דרבים לכל דבר, לפחות ברמת האולטראס, ובהדרגה גם אצל הקהל הרחב. מה שפעם היה משחק ליגה רגיל אך טעון עד מאוד, יקבל לאט לאט אופי חדש לגמרי.

כל זה קורה כמובן בלב ליבו של מחוז נורדריין-וסטפאליה, שהוא גם האזור הכי מיושב באירופה. חבל ארץ עם יותר מדי קבוצות, יותר מדי יריבויות, יותר מידי דרבים, יותר מדי חשבונות פתוחים ועם חברות חדשה שתמשיך לשנות את חוקי המשחק באיזור.